<h1>תשובות חכמי פרובינציא הלכ' כתובה סימן ל"ג</h1>
<h2>דף סה:</h2>
כתב ה"ר אברהם ב"ר יצחק זצ"ל. אחד מחברינו שאל בחבורה הנותן מתנה לאשת איש אותה מתנה מה היא לבעלה, כמציאה היא ובעלה זוכה בה לגמרי, או כנכסי מלוג דמיא ואין לו [אלא] פירות, והשבנו לו שלא נחשבה כמציאה היא לו, ולא הסכמנו בהלכה, אע"פ שיש מעט דמיון כדאמרי' בקדושין [כ"ג ע"ב] אין קנין לעבד בלא רבו ואין קנין לאשה בלא בעלה, קתני אשה דומיא דעבד מה עבד לרבו לגמרי אף קנין אשה לבעלה לגמרי, ולא היא, דהא ירושה קנין אשה היא וממילא הויא כמציאה, ואפי' הכי אין לו אלא פירות, וכ"ש מתנה דדמיא למקח ולממכר בכל מקום, דאי לאו דהוה ליה הנאה מיניה לא הוה יהיב לה מתנה, ועוד דהאי גברא דאקני לה לדידה אקני לה לדידיה לא אקני ליה, מיהו פירי דברשותיה רבו זכי בהו, אבל גופא דארעא דאיהו אקני לה לא זכי בה, ומתני' דכתובות [ס"ט ע"ב] מסייעא לן דקתני, המשליש מעות לחתנו ליקח שדה לבתו והיא אומרת ינתנו לבעלי יעשה שליש מה שהושלש בידו, בד"א מן האירוסין אבל מן הנשואין הרשות בידה, ובד"א בגדולה אבל בקטנה בין מן האירוסין בין מן הנשואין יעשה שליש כו', ומאי ינתנו לבעלי, כלומ' נאמן בעלי עלי שלוקח בהם קרקע, א"נ דעביד בהו עסקא וקיימי בעין, דהכי קתני לה במתני' בהאי לישנא, טעמא דאמרי היא הא לאו הכי אפי' מן הנשואין אין לו אלא שדה והוא אוכל פירות, וש"מ שאין לבעל אלא פירות במתנת אשתו, דאי אמרת דהיא שלו לגמרי, אפי' לא אמרה היא לישקלינהו בעל, דהא מכי זבין לה שליש שדה בהנהו זוזי אסתלק ליה שלישותיה ושקיל ליה בעל לההוא שדה ומזבין ליה והוו זוזי דידיה לגמרי, מעתה מאי אהני ליה שלישותיה למזבן לה שדה בהנהו זוזי, אלא לאו ש"מ אין לו אלא אכילת פירות וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות, ומשום הכי כי לא אמרה נאמן בעלי עלי, יעשה שליש שלישותו ויעמוד הקרקע בחזקתה והוא יאכל פירות, אבל כי אמרה היא ינתנו לבעלי הרשות בידה, ואם אמרה לשם מתנה ממש הרי הם לו מתנה, ואם אמרה לשם נאמנות נוטל אותם ומתעסק בהם או לשם מה שהרשתה אותו, ותו לא מידי.
<h2>דף סט:</h2>
כתב ה"ר אברהם ב"ר יצחק זצ"ל. אחד מחברינו שאל בחבורה הנותן מתנה לאשת איש אותה מתנה מה היא לבעלה, כמציאה היא ובעלה זוכה בה לגמרי, או כנכסי מלוג דמיא ואין לו [אלא] פירות, והשבנו לו שלא נחשבה כמציאה היא לו, ולא הסכמנו בהלכה, אע"פ שיש מעט דמיון כדאמרי' בקדושין [כ"ג ע"ב] אין קנין לעבד בלא רבו ואין קנין לאשה בלא בעלה, קתני אשה דומיא דעבד מה עבד לרבו לגמרי אף קנין אשה לבעלה לגמרי, ולא היא, דהא ירושה קנין אשה היא וממילא הויא כמציאה, ואפי' הכי אין לו אלא פירות, וכ"ש מתנה דדמיא למקח ולממכר בכל מקום, דאי לאו דהוה ליה הנאה מיניה לא הוה יהיב לה מתנה, ועוד דהאי גברא דאקני לה לדידה אקני לה לדידיה לא אקני ליה, מיהו פירי דברשותיה רבו זכי בהו, אבל גופא דארעא דאיהו אקני לה לא זכי בה, ומתני' דכתובות [ס"ט ע"ב] מסייעא לן דקתני, המשליש מעות לחתנו ליקח שדה לבתו והיא אומרת ינתנו לבעלי יעשה שליש מה שהושלש בידו, בד"א מן האירוסין אבל מן הנשואין הרשות בידה, ובד"א בגדולה אבל בקטנה בין מן האירוסין בין מן הנשואין יעשה שליש כו', ומאי ינתנו לבעלי, כלומ' נאמן בעלי עלי שלוקח בהם קרקע, א"נ דעביד בהו עסקא וקיימי בעין, דהכי קתני לה במתני' בהאי לישנא, טעמא דאמרי היא הא לאו הכי אפי' מן הנשואין אין לו אלא שדה והוא אוכל פירות, וש"מ שאין לבעל אלא פירות במתנת אשתו, דאי אמרת דהיא שלו לגמרי, אפי' לא אמרה היא לישקלינהו בעל, דהא מכי זבין לה שליש שדה בהנהו זוזי אסתלק ליה שלישותיה ושקיל ליה בעל לההוא שדה ומזבין ליה והוו זוזי דידיה לגמרי, מעתה מאי אהני ליה שלישותיה למזבן לה שדה בהנהו זוזי, אלא לאו ש"מ אין לו אלא אכילת פירות וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות, ומשום הכי כי לא אמרה נאמן בעלי עלי, יעשה שליש שלישותו ויעמוד הקרקע בחזקתה והוא יאכל פירות, אבל כי אמרה היא ינתנו לבעלי הרשות בידה, ואם אמרה לשם מתנה ממש הרי הם לו מתנה, ואם אמרה לשם נאמנות נוטל אותם ומתעסק בהם או לשם מה שהרשתה אותו, ותו לא מידי.
